<h1>סמ"ג עשין דרבנן סימן ג'</h1>
<h2>דף ז.</h2>
בפרק קמא דגיטין (ז' א' ותד"ה זמרא) אוסר בין זמרא דפומא בין זמרא דמנא אחר החורבן ופירש רבינו שלמה לשורר בבית המשתאות משום בשיר לא ישתו יין (ישעיה כ"ד ט'), אמנם לשמח חתן וכלה שהוא שיר של מצוה מותר, ואף בבית המשתאות פירש רב אלפס (ברכות דף כ"א ב') בשם גאון דדווקא שירות של אהבת אדם ושבח אדם אבל שירות ותושבחות וזכרון חסדי המקום מותרין. שנינו בפרק בתרא דסוטה (מ"ט א'—ב') בפולמוס של אספסיינוס קיסר גזרו על עטרות חתנים ועל האירוס, הוא זוג המקשקש (רש"י ד"ה טבלא), בפולמוס של טיטוס גזרו על עטרות כלות ושלא ילמד אדם את בנו חכמה יונית, וגרסינן בגמרא אמר רב לא שנו אלא של מלח ושל גפרית אבל של הדס ושל וורד מותר, ושמואל אמר דווקא של קנים מותר, ולוי אמר אף של קנים אסור. ובפרק קמא דגיטין (ז' א' ותד"ה עטרות ע"ש) אמרינן כי כלילא שאומר במשנה דאסור זהו מדרבנן, ופירש רבינו שלמה שהוא עטרה ממש ורבינו יעקב פירש שזהו טלמ"א בלעז וכן פירש רבינו קלונימוס איש רומי והעטרות תהיה לחלם ולטוביה בספר זכריה (ו' י"ד), ומה שכתב (שם ו' י"א) ולקחת כסף וזהב ועשית עטרות ושמת בראש יהושע שני צוויים הם. וטלמא שלנו מותר כדאיתא בפרק ב' דברכות (ט"ז א') רבי אמי ורבי אסי קטרי ליה גננא לרבי אלעזר, ותניא נמי בתוספתא דסוטה (פט"ו ה"ד) אבל עושה הוא אפיפירות ותולה בו כל מה שירצה, אפיפירות [ומביאה בפרק בתרא דסוטה (מ"ט ב')] בערוך פירש (ערך אפיפיירות ע"ש) מין אילן שעושה פירות הרבה, [ומביאה בפרק בתרא דסוטה] ויכול להיות שהוא כאותה שלנו (ע"ש רש"י ד"ה אבל).
